החלטה בתיק ת"פ 41692-05-10

כתב האישום

1.     הנאשם הודה בכתב אישום מתוקן בכך שבתאריך 19.3.10, הגיע לביתו שוטר, ובנוכחות השוטר, הנאשם צעק על משפחתו "אני עוד אפגע בכם", וזאת במטרה להתנגד למעצרו.

        טיעוני הצדדים

2.     מאחר שב"כ הנאשם עתר לאי הרשעתו של הנאשם, ובטרם מתן הכרעת דין, טענו הצדדים לעונש.

3.     ב"כ המאשימה טען כי מדובר בסכסוך משפחתי ממושך בין הנאשם לבין יתר בני משפחתו, המלווה באמוציות רבות, והאירוע נשוא כתב האישום הווה חלק מסכסוך זה. ב"כ המאשימה טען, כי כתב אישום מותן באופן משמעותי ובהתחשב במצב המשפחתי.

ב"כ המאשימה עתר להרשעת הנאשם והטלת מאסר על תנאי, וזאת לאור מבחני הפסיקה בדבר אי הרשעה.

4.     ב"כ הנאשם הסכים לדברי ב"כ המאשימה כי מדובר בסכסוך משפחתי ארוך שנים וטעון מאד רגשית. לטענת ב"כ הנאשם, בנו של הנאשם מנסה לגרש את הנאשם מהבית, והנאשם נמצא בהליכי גירושין מאשתו. ב"כ הנאשם הפנה לגזר דין שניתן בעניינה של אשת הנאשם בעבירה של תקיפת בן זוג, וגם באותו מקרה, שארע עוד בשנת 2003, טענה באת כוחה של אשת הנאשם  כי מדובר במסכת גירושין כואבת. 

ב"כ הנאשם טען כי מתנהלים הליכים בין הנאשם ובני משפחתו בבית המשפט לענייני משפחה בענייני חלוקת הרכוש המשותף, מוגשות תלונות במשטרה, ומתנהלים הליכים במסגרת צווי הגנה.

ב"כ הנאשם טען כי הנאשם הוקנט באופן בלתי פוסק על ידי בנו. האירוע נשוא כתב האישום אירע בליל שישי, בנו של הנאשם הזמין את המשטרה, והנאשם כאדם דתי שנלקח על ידי המשטרה בערב יום שישי נפגע מאד, לא יכול היה לשאת את הכעס והעלבון, והתפתח האירוע נשוא כתב האישום.

ב"כ הנאשם הפנה לתמונת הנאשם, שצולמה במשטרה כשהוא חבול. ב"כ הנאשם גם טען שהנאשם הוא אדם כבן 70 שנה, נכה בשיעור של 100%, והוא שבור מצער על יחסם של בני משפחתו כלפיו. ב"כ הנאשם הוסיף והדגיש כי הנאשם הודה וחסך זמן שיפוטי יקר וכי אין לו עבר פלילי.

ב"כ הנאשם עתר שלא להרשיע את הנאשם, ולהסתפק בחתימתו על התחייבות.

5.     הנאשם טען כי הוא גידל את ילדיו כל השנים, ועבד בעבודה קשה, וכיום הם מתנכרים לו.

דיון והכרעה

6.     אין חולק כי האירוע נשוא כתב האישום הינו על רקע סכסוך משפחתי ארוך וכואב בין הנאשם לבין בני משפחתו, אשתו וילדיו. על רקע זה הוזמנה המשטרה לבית הנאשם, ואז הנאשם צעק על בני משפחתו כי יפגע בהם.

7.     יצוין כי עובדות כתב האישום המקורי תוקנו ומותנו באופן משמעותי, וכך גם העבירה המיוחסת לנאשם בכתב האישום, והכל לאור הרגישות הגבוהה של כל הצדדים.

8.     המחלוקת העיקרית בין הצדדים מתמקדת בשאלה האם יש להימנע מהרשעת הנאשם. הכלל הבסיסי הוא כי אדם שנמצא אשם - יורשע (ר' סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי).

כפי שנקבע ב-ע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב (3) 337 -

"קיימים גם שיקולים שבאינטרס הציבור ששמים את הדגש על חומרת העבירה ונסיבותיה (גורם שגם שירות המבחן אינו מתעלם ממנו) ועל האפקט הציבורי של ההרשעה. הכלל הוא שיש להרשיע נאשם שעבר עבירה, ומי שטוען את ההיפך שומה עליו לשכנע את בית המשפט ששיקולי השיקום גוברים במקרה האינדיווידואלי על השיקולים שבאינטרס הציבורי: ע"פ 2513/96, 3467 מדינת ישראל נ' שמש ואח'...".

9.     בנסיבות מיוחדות, בית המשפט רשאי להימנע מהרשעת נאשם ובמקומה לנקוט אמצעי אחר, כגון העמדת הנאשם במבחן או חיובו בחתימה על התחייבות או בעבודות בשירות לתועלת הציבור (י' קדמי על סדר הדין בפלילים [מהדורה מעודכנת, תשס"ט - 2009], עמ' 1333).